יגור דריצ'ל, draytsel@yahoo.com, ארה''ב

מה שנעשה למשפחתו של נתי עוזרי המנוח מעיד על-כך, שממשלת ישראל הנוכחית, בדיוק כמו ממשלות של רבין וברק, הנה ממשלת חרפה לאומית. אם מדינת ישראל קיימת לא על-מנת להבטיח חיים חופשיים ליהודים בארצם – אז בשביל מה היא?

מייק אפשטיין, moshe@nuvox.net, ארה''ב

משהו מאוד לא נכון קורה, אם ממשלת ישראל נותנת פקודה לפנות בכפייה, באישון לילה, את האלמנה היהודית ויתומיה ולהרוס את ביתם. זה מוליד אסוציאציות מחרידות עם מדינה אחרת בזמן אחר.

לינדה ריבירה, lin_da2001@yahoo.com, ארה''ב

אני, בת אצולה, אינני יהודיה, אך בכיתי בכי מר כשנודע לי על מה שנעשה ללבנת עוזרי. בדיוק כך התייחסו אל היהודים אויבי העם הנרדף הזה. כיצד יכולה ממשלת ישראל לעשות דברים כאלה לבני עם ישראל? אני חשה כבוד רב אל המוסר היהודי – ואני בהלם מכך שרודפים את היהודים בשל היותם יהודים. הגזענות הזאת חייבת להיפסק. אויבי מדינת ישראל בטח שמחו לאד כשראו את האקציה השטנית הזאת. אומות העולם העריצו את מדינת ישראל והתפעלו ממנה לפני אוסלו – אז היא הייתה חזקה וידעה להגן על אזרחיה ועל יהודים בכל העולם. תפילותי ולבי עם עם-ישראל לעולם.

אברהם עומיק, avram@m-issues.org, ארה''ב

זה סימן שחור על פני ממשלת ישראל – להרשות שהדבר כזה יקרה, במיוחד בשעה שערבים יכולים לבנות בכל מקום בצורה בלתי-חוקית, ואותם אינם עוצרים. נשאלת השאלה: במי תומכת ממשלת ישראל – ביהודים או בערבים?

ronyeayala@yahoo.com.br על החתום: איילה גורביץ.  ריו. ברזיל

בזאת אני מצטרפת לחותמי העצומה, מתוך זעזוע גדול על העוול שנגרם לאלמנה וחמשת עולליה היתומים, שזה לא מכבר איבדו את היקר להם מכל, וכסיום מושלם זכו ליחס משפיל,מבזה ומזעזע מצד אלה ששכחו לרגע שלהיות יהודי, פרושו קודם כל להיות אדם במלוא מובן המלה! להוציא ילד מביתו, ביחוד לאחר שאיבד את אביו, פרושו של דבר לגרום לו טראומה לכל החיים, ולא משנה כמה הדבר מוצדק מבחינה חוקית!!! יש דרכים, ויש דרכים!!!     באותה מידה שהחוק דואג להרוס את בית האלמנה, הוא צריך לדאוג לתקן את הנזק העמוק , שגרם למשפחה האומללה הזו

עו"ד ענר יקותיאל,

aner027@zahav.net.il ישראל אלון שבות

comments: תיאור פינויה של לבנת עוזרי ומשפחתה מביתם מצמרר, מזעזע ומזכיר זמנים אפלים בתולדות עמנו. גם אם נניח שישיבת האלמנה במקום היתה בניגוד לחוק, הרי שהפינוי בחשכת הלילה, תוך חטיפה, היזק לרכוש, התעללות בקטינים וסיכון חיי אדם, הנו פשע נורא, בלתי חוקי ובלתי מוסרי בעליל. כל מפקדי המשטרה והצבא צריכים לתת על כך את הדין, ועל המדינה לפצות את האלמנה ויתומיה על נזקי הרכוש והנפש שנגרמו להם

20.04.03 יזמו את העצומה קבוצת ישראלים ממוצא יהודי-רוסי, שהפיצוה באינטרנט. מספר החותמים עליה מתקרב כעת ל-1000. וזאת – למרות שהעיתונות (כולל עיתוני "המחנה הלאומי" 'מקור ראשון' ו'הצופה') מסרבת לפרסם את המידע על קיום העצומה. בין החותמים שממוצא יהודי-רוסי – דמויות בולטות וידועות מתוך אוכלוסיית יוצאי ברה''מ-לשעבר בישראל ומתוך התפוצה היהודית-רוסית במדינות  אחרות: עיתונאים, סופרים, מדענים, חוקרים, אמנים ועוד – ואף מסורבי עלייה, אסירי-ציון ואסירי-מצפון, שנאבקו במשטר קומוניסטי למען החופש ולמען עליה לארץ- ישראל. בינתיים, העצומה כבר מזמן חדלה להיות רק עניין של יהודים דוברי רוסית. את החתומים עליה לא מאחדת שייכות עדתית, פוליטית או אידיאולוגית, ולא חברות מפלגתית או תנועתית כלשהי: ברשימה מצויים חילונים מובהקים לצד רבנים חשובים, ישראלים ותיקים, צברים ועולים -  לצד יהודים ושאינם יהודים ממדינות רבות. אנו מודעים לכך שתמיכה כזאת מטילה עלינו אחריות גדולה, ומשתדלים לעשות כל שביכולתנו כדי לפרוץ את חומת ההשתקה סביב העצומה. אל המאמץ הזה של יוזמיה התגייסו לא מעט חתומים נוספים. אנו מבקשים מכל אלה שיש להם דרך ואפשרות לעזור -  להצטרף ולתרום את חלקם. את הטקסט באנגלית, עברית ורוסית ואת החתימות ניתן למצוא באתר ההחתמה: http://rjews.net/hill-26

(11:31) יום שלישי, א' באייר תשס"ג, 29 באפריל 2003

כוחות של צה"ל מפנים חפצים אישיים של האלמנה והיתומים בגבעה 26 בקרית ארבע כוחות של צה"ל עלו לפני כשעה עם כלים כבדים לגבעה 26 בקרית ארבע , ועסוקים בפינוי חפצים אישיים של האלמנה והיתומים . (החפצים נשארו במקום בעת הפינוי הקודם.)

לבנת עוזרי אמרה בתגובה כי "מצערת מאוד העובדה שביום שכולנו מתאבלים בו, כוחות צה"ל עסוקים לפגוע בי ובילדיי". http://www.a7.org/news.php3?id=50001

קישורים

http://www.yeshanews.com/?action=news&cmd=show&id=19453

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/28032003/ART456090.html

http://jewsite.gwsystems.co.il/yitshak/ozeri-funeral/ozeri-funeral.htm

http://www.yeshanews.com/?action=opinions&cmd=show&id=19518

ח"כ שטרן: פינוי גבעה 26 בוצע באופן לא חוקי

ב' בסיון תשס"ג, 2 ביוני 2003 (14:51)

http://www.a7.org/news.php?id=52574

זעזוע עמוק , זו הייתה תחושתם של חלק מחברי וועדת המשנה המיוחדת לבטחון פנים בכנסת, לנוכח תיאור פינוי ביתה של לבנת עוזרי, אלמנתו של נתנאל (נתי) עוזרי הי"ד, כך מדווח כתבנו חגי סרי לוי.

לבנת עוזרי הוזמנה להופיע בפני הוועדה ולפרוס את תלונותיה על האופן בו פונתה עם ילדיה הקטנים באישון ליל, כפי שהתפרסם בכלי התקשורת השונים. עוזרי תיארה את השתלשלות העניינים בה העירו שוטרים אותה ואת ילדיה, ובעוד הילדים לבושים בפיז'מות בלבד נלקחו בניידת תוך שהם חוזים בהרס ביתם.

כתבנו מספר כי בין כל הציוד שנהרס היו גם סכום של עשרים אלף דולר ועשרים וחמישה אלף שקלים במזומן, כספי תרומות שנתרמו לאחר רצח נתי עוזרי. סכומי כסף אלה נעלמו.

לישיבת הוועדה זומנו מפכ"ל המשטרה רב ניצב אהרונישקי מפקד מחוז ש"י ניצב שחר איילון וסגן ראש אגף החקירות ניצב פרנקו, אולם אף לא אחד מהם הגיע לדיון. יו"ר הוועדה חבר הכנסת יורי שטרן אמר כי עקב פגיעת בכירי המשטרה בתקנון הוא מורה להשעות כל דיון משטרתי בוועדת הפנים של הכנסת עד שיגיעו קצינים אלה להציג את עדותם בסוגיית פינוי הגבעה.

חבר הכנסת חמי דורון (שינוי) אמר כי באם ניתנה הוראה לשוטרים להגיע למקום ללא תגי זיהוי ולהזדהות כשחר איילון, הרי שיש לפטר מיידית את נותן ההוראה ללא שימוע וללא נזיפה.

בעקבות הדיון הוחלט כי משה גבעתי, יועצו של השר לביטחון פנים יחקור את הארוע. גבעתי שוחח עם לבנת עוזרי והוחלט כי ככל הנראה יעלה למקום בשבוע הבא.

לשאלת כתבנו אם צפויים מקרים דומים נוספים בעקבות כוונת ראש הממשלה לפנות מאחזים, אמר יו"ר הוועדה ח"כ שטרן כי "חס וחלילה אם זה יחזור, אבל הסיכוי לזה הוא גבוה והסיכוי ישנו. לכן אנחנו צריכים לקיים שורת דיונים מהירים כדי לוודא שהמשטרה תעשה הכל לפי החוק. למתיישב ביש"ע מגיעות כל אותן זכויות של כל אזרח אחר. לא יכולים להרוס בית לאדם ללא התראה מראש, ללא זכות שימוע, לא יכולים לבוא שוטרים ללא תגי זיהוי, כל הדברים הללו הם בלתי חוקיים. לכן התחלנו במהלך שמטרתו להגיע לנהלים מאוד ברורים וקפדניים לשמירת זכויות האדם והאזרח של המתיישב ביש"ע. גם אם הוא הפר את החוק וגם אם חושבים שהבנייה שלהם בלתי חוקית, הם לא מחבלים, לא פושעים ולא קרימינאליים. שמענו עדויות קשות על התנהגות המשטרה והמשטרה חייבת לחקור בצורה הרבה יותר רצינית את מה שהתרחש שם.

אביה של לבנת עוזרי שאול ניר אמר כי בכוונת המשפחה לתבוע את המדינה תביעת מיליונים שתכלול את הרכוש שהיה במקום וכלל מיטות חדשות ארונות ביגוד ועוד.

להלן עדותה של לבנת עוזרי כפי שהובאה בתוכניתה של נדיה מטר בערוץ 7 .

"ביום ראשון בלילה הלכתי לישון בסביבות השעה 11:00. חמשת ילדיי כבר הלכו לישון קודם לכן. לאחר כ-10 דקות דופק השומר בדלת ואומר לי שמשהו לא נראה לו- מגיעים הרבה כוחות. קמתי, עוד הספקתי לשים נעליים ופתאום הדלת נפרצה (בלי לדפוק). חיילים נכנסו לחדר בו ישנו הילדים והתחילו לערוך חיפושים. לא דיברו איתי- לא הראו לי צו- שום דבר. בקשתי לדעת מה הם רוצים. הם לא ענו לי.

לקחו מהחדר דברים שונים כגון נשק ( הנשק של הגבעה) ומכשירי מירס.

לאחר כמה דקות רוב החיילים יצאו לכיוון הבתים של הצעירים. שני חיילים נשארו במקום איתי, וצילמו אותי כל הזמן במצלמת ווידיאו בלי לדבר. הילד בן שלוש וחצי התעורר והתחיל לבכות. לקחתי אותו בידיים וישבתי ליד האח (המהווה המקור היחיד לחום בבית נ.מ.) שעדיין דלק קצת מהערב. הילד התחיל לבכות שמאד קר לו. בקשתי מהחיילים לסגור את הדלתות –הרי שתי הדלתות נפרצו ועמדו פתוחות לרווחה בלילה קר ביותר. החיילים לא מגיבים.

נכנס שוטר ושואל "איפה המעיל של אוריאל?" (אחד הבחורים). אמרתי לו שהמעיל בבית האבן, ושאביא אותו. יצאתי לבית האבן עם הילד על הידיים. שם נאמר לי שסיבת הפשיטה היא על מנת למצוא כמה בחורים. ואמנם ראיתי את הצעירים עומדים בחוץ. עושים עליהם חיפושים. נכנסתי לבית האבן כדי למצוא את המעיל. בבית האבן- עדיין עם הילד על הידיים- החלטתי לשבת שנייה על המיטה כדי לנוח. החיילים מתחילים לדווח בקשר ש"האישה מתבצרת בבית האבן"! כך הם מדווחים, למרות שראו שאני כולי רועדת מקור, עם הילד על הידיים ורק מתיישבת לשנייה כדי לנוח ולא ליפול.

מיד קמתי מהמטה ואמרתי להם : "אל תדווחו דברים לא נכונים. התיישבתי לשנייה כדי לנוח, והנה אני כבר יוצאת". יצאתי מבית האבן כדי לחזור לבית שלי בו עדיין ישנו הילדים. כשעברתי ליד הניידת אמרו לי שעלי להיכנס מיד לניידת. אמרתי להם שאינני יכולה להשאיר את הילדים לבד בבית. דחפו אותי בכח לניידת. ואז החיילים הלכו להביא את הילדים מהמיטות. למרות בקשתי להביא אותם בעצמי- הרי מדובר בילדים בני 11 ומטה- ואין צורך להסביר איזה טראומה עובר על ילד שאבא שלו נרצח לא מזמן- ואלמונים מוציאים אותו באמצע הלילה ממיטתו לניידת!- הם סירבו.

בינתיים אני רואה שהעמיסו את הצעירים על ניידת אחרת ונסעו אתם. הבנתי שלוקחים אותנו למקום אחר ולכן בקשתי להביא לילדים טיטולים, בקבוק, קצת שתייה ואוכל. הם לא הסכימו.

וכך אני נמצאת בניידת , באמצע לילה, כמעט חצות, בקור חברוני מקפיא, עם חמשת ילדיי- לבושים בפיג'מות- בלי גרביים- בלי נעליים- בלי מעיל ובלי סוודר. אסרו עלי לקחת לילדיי בגדים חמים. התחלנו לנסוע. אני שואלת לאן לוקחים אותנו. "תדעי בהמשך-יש לנו דרך ארוכה"-עונים לי.

חשוב לציין שכל מה שתיארתי עד עכשיו התלווה בהמון אמירות ודיבורים רעים מצד ה"חיילים" כלפי. צחקו עלי. כששאלתי שאלות , זעקו עלי "שבי בשקט" וכו'.

בקשתי לדעת לאן לוקחים אותי- האם אתם לוקחים אותי להורים שלי? "זה מה שאת רוצה- בסדר, נביא אותך להורים" ענו על מנת להשתיק אותי. בקשתי להתקשר להוריי – כל הזמן אמרו לי "עוד מעט תתקשרי".

ראיתי שנסענו לכיוון ירושלים דרך כפר ערבי כדי לא להיכנס דרך קרית ארבע.

כשהגענו לאזור גוש עציון- כלומר לאחר כ30 דקות נסיעה- הילדים הקטנים, ובמיוחד הקטנה בת חמש, בקשו שנעצור כדי להתפנות. לא נתנו לילדים שלי להתפנות.

כשנכנסנו לירושלים ראיתי שהניידת פונה לכיוון הפוך ממקום מגוריהם של הוריי. מודיעים לי שאין אפשרות לנסוע להורים.

עברנו את כל ירושלים ואני רואה שמתחילים לנסוע על כביש ירושלים-תל אביב. התחננתי שיתנו לי לפחות להשאיר את הילדים אצל סבתא שגרה בגבעת שאול- "קחו אותי לאן שתרצו אבל אנא- תרחמו על הילדים, תנו להם ללכת לסבתא".

והם עונים לי בלאו מוחלט-אין אפשרות להביא אותם לסבתא. נסענו בלי שמודיעים לי לאן. רק אמרו לי "זה ייקח עוד הרבה שעות". הגענו לאזור ראש העין. בניידת מתקבל טלפון המורה להם להחזיר אותי לירושלים.

לאחר מכן נודע לי שהיעד שלהם היה העיר אריאל שם המדינה הכינה עבורי דירה! כלומר רצו להגלות אותי לאריאל- מקום רחוק מהבית ורחוק מהמשפחה.

זה היה אבא שלי, שאול ניר, ששמע על הפשיטה ולא ידע איפה לקחו אותי- שלחץ והצליח - בזכות המון טלפונים- להחזיר אותי לירושלים.

וכך, באמצע הלילה, הורידו אותי מהניידת ברחוב בירושלים ,עם חמשת

הילדים, בלי שידעתי אפילו אם סבא וסבתא אכן נמצאים בבית. הייתי

בלי תיק- בלי מפתח- בלי כסף ובלי טלפון, עם חמשת הילדים הקפואים בפיג'מות שלהם. הורידו אותי ליד ביתה של סבתא והסתלקו.

כל הזמן הזה לא היה לי מושג על מה שקרה בגבעה. לא ידעתי שעל הגבעה, דחפורים הרסו את ביתי ואת שאר הגבעה- ומחקו כל זכר יהודי מהמקום. רק למחרת, כשנודע לי על ההרס וחזרתי למקום- ראיתי את הזוועה: הכל נהרס. הבית, הרהיטים, הכל הלך. כל תחולת הבית אבדה לי. כל הנטיעות נמחקו .

ואגב, במשך שלוש שעות לא נתנו לי להתקרב להריסות ,למרות שכל בקשתי הייתה לנסות למצוא עוד כמה פריטים- אולי אוכל למצוא את המעילים של הילדים- בגדים... חלק מהציוד החקלאי נהרס- חלק אחר (כגון חלקים של טרקטור) הופקר על הגבעה , ללא שמירה -כך שהערבים יוכלו לגנוב אותו.

זהו... זה כל מה שקרה".

אביבה ניר סבתה של לבנת סיפרה: "הובילו את נכדתי ואת הילדים, בכח, לניידת, בקור הנורא, בלי מים, בלי בגדים. וכשהיא שאלה אותם "לאן אתם לוקחים אותי?"- ענו לה "לדרך ארוכה". כל כך קשה להאמין שיהודים מסוגלים לעשות את זה ליהודים.

פתחתי בית חם לנכדתי האלמנה וחמשת היתומים כי הם נשארו ללא בית, ללא בגדים, ללא כסף. לבנת לא סיפרה לך, אז אני אספר לך: הכסף שהיה בארנק ותרומות של דולרים שאנשים תרמו מחו"ל לאחר הרצח- השוטרים המרושעים גנבו לה את זה. הכל הלך. כל הכסף נגנב.

עכשיו לבנת והילדים נמצאים אצלי. אבל אין לי את הכוחות לטפל לבד בכל הילדים. אמא של לבנת עזבה לזמן מה את עבודתה ועוזרת לי וללבנת בטיפול בילדים. בנוסף, אין לנו את האמצעים הכספיים לעמוד בעול כל ההוצאות הכספיות הכרוכות בגידול חמישה ילדים. אוכל, בגדים, וכו'... הכל נפל עלינו".

דובר מחוז ש"י רפ"ק רפי יפה התיחס לטענותיה של לבנת עוזרי ואמר בתגובה כי: "אנחנו סייענו לצה"ל בפינוי מאחז 26 על פי תוכנית פינוי של צה"ל. תפקידנו במקום היה לפנות את האנשים בלבד. לא היתה כל התנגדות מצד האזרחים במקום והם התפנו מרצון. האלמנה עלתה מרצונה אל הניידת. אנו דוחים את הטענות הללו מכל וכל.

בתגובה לשאלה כיצד פונו ילדים קטנים בלי ביגוד חם אל הקור באמצע הלילה אמר דובר מחוז ש"י: "אלה טענות קנטרניות ובלתי הוגנות. הם ביקשו להביא ציוד וניתן לאלמנה כל הזמן שבעולם כדי להביא את הדברים שרצתה. כל הפינוי ארך כרבע שעה או עשרים דקות בלבד. לו רצתה היתה יכולה להביא שמיכות או כל דבר אחר.

באשר לנסיעה דרך כפר ערבי דבר המסכן את הילדים ענה הדובר כי : " עלי לציין כי ננקטו כל אמצעי האבטחה הדרושים להגנתם". (ש)