|
שלושים מתכנתים, מנקה, מזכירה,
עשרים ושבעה מהנדסי חומרה,
מחלקת כספים וכח-אדם
הבוקר שקעו במצולות הים.
הים מתמלא ועולה על גדותיו
כי יש בו המון מהנדסים עכשיו;
ובחוף מספרים שיכול להיות
שהזמן מצוין לרכישת מניות.
יצאה משמַים בת-קול ואמרה:
כמה גדול המחזה ונורא!
עשרים ושבעה מהנדסי חומרה
מעשי-ידי טובעים – ואתם אומרים שירה?
שקיעת
הבית הגבוה.
הבית עוד גבוה.
היה יותר גבוה בתחילה.
רק את
עומדת בלי לשמוע.
עומדת בלי לשקוע.
עומדת בלי לשכוח אף מילה.
חמוש ומסוכן להילחם יצאתי
למען מימוש הרעיון הדמוקרטי.
הציע המם-מם שקדימה נסתער,
לי היתה הצעה מענינת יותר.
דסקסנו עמוקות במשך כשעה,
בחרנו יושב-ראש ועשינו הצבעה
וגילינו לבסוף, למרבה ההפתעה
שהשמש לגמרי, לגמרי שקעה.
השמש שקעה. השמש שקעה.
כבר לא נשתתף במלחמה הבאה.
שקיעת
הבית הגבוה.
הבית עוד גבוה.
היה יותר גבוה בתחילה.
רק את
עומדת בלי לשמוע.
עומדת בלי לשקוע.
עומדת בלי לשכוח אף מילה.
ועל כן כבר שנתיים אתה מדוכא
וכל ערב יושב עם האף במרקע,
מחכה שלפתע, אולי עוד דקה,
תראה מחדש את כל מה ששקע
וקיוית שיצוף, אך למדת בינתים
איך קוראים לחומר שצף על המים.
אך מה ששוקע, אסור זאת לשכוח,
לא חייב לצוף, הוא יכול לזרוח.
בתנאי שנבין עוד לפני הזריחה
שכרגע אנחנו בתוך החשיכה
ונצא לעולם עם המסר המרגיע
שהבוקר מגיע! הבוקר מגיע!
הבוקר, הבוקר, הבוקר מגיע,
האור יעלה והשחר יפציע!
שמש ענקית תזרח ברקיע,
היכונו לביאה - לביאה... לבִיאה...
לביאת
הבית הגבוה.
הוא שוב יהיה גבוה.
הוא יעלה מתוך המצולה.
ואת
תצאי מתוך התוהו,
התוהו והבוהו,
וניפגש עם בוא הגאולה
לאט.
ונתחיל מהתחלה.
והכל יהיה נפלא.
איזה יופי של תפילה.
ב' אייר תשס"א, 25 אפריל 2001 (זה יצא יום הזיכרון, דווקא)
|
|
|
קבוצה: התגלות
