|
הִיא
פַּעֲרָה אֶת לִסְתוֹת הַנָּמָל
וְנָטְעָה אֶת גִּנּוֹת עֲמוּדֵי הַחַשְׁמָל
וְרִפְּדָה בְּעָנָן אֶת פִּסְגַּת הַמִּגְדָּל
שֶׁעַל הַגִּבְעָה
בַּלַּיְלָה הַזֶּה, עֵת אֵין אִישׁ בָּרְחוֹבוֹת,
רַק אֲנִי וְהָעִיר הַשּׁוֹתֶקֶת הַזֹּאת,
הִיא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת בִּשְׁבִילִי לְאָחוֹת,
יְדִידָה טוֹבָה
עוֹבֵר
בַּמְּכוֹנִית אֶת הַלַּיְלָה הָרֵיק
כְּאוֹהֵב – שַׂעֲרוֹת-חֲבֶרְתּוֹ בְּמַסְרֵק,
מְלַטֵּף אֶת בֶּטוֹן-הַשְּׁכוּנוֹת, מְחַבֵּק
עֲמוּדֵי-בַּרְזֶל
הַלַּיְלָה הָעִיר בִּשְׁבִילִי הִיא בַּת-זוּג
וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינָהּ מַתְאִימָה בְּדִיּוּק
כְּבָר חִפַּשְׂתִּי נוֹשֵׂא טוֹב יוֹתֵר לְחִבּוּק
אֲבָל אֵין כַּזֶּה
כָּמוֹהָ
אֲנִי בְּשׁוּלֵי-חֲדָשׁוֹת,
לְעוֹלָם לֹא מֻזְכָּר בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן,
אַךְ תָּמִיד מִתְגַּלְגֵּל לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן
אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת
הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ הָדוּק לְמַדַּי
וְגַם לִי בִּלְעָדֶיהָ, גַּם לָהּ בִּלְעָדַי
לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם קַל יוֹתֵר. בְּוַדַּאי:
כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת
עִם שַׁחַר
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בְּתַכְלִית
וְאֵינֶנִּי טוֹעֵן שֶׁתְּמוּרָה זוֹ שְׁלִילִית,
אַךְ אֶשְׁמֹר לִי אֶת זֵכֶר הָעִיר הַלֵּילִית
מֵעוֹלָם אַחֵר
לְגִימָה אַחְרוֹנָה מִן הַנּוֹף הַמֻּכָּר
וְנוֹסֵעַ הַבַּיְתָה, כִּי כְּבָר מְאֻחָר.
סֶרֶנָדָה לְאֶבֶן, בָּתִים וְעָפָר:
לַיְלָה טוֹב לָכֶם
|
|
|
קבוצה: נאמנות