|
לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב –
הוּא הִגִּיעַ לְשָׁם בְּעַצְמוֹ.
אֲנִי מוּכָן לְבַלּוֹת אֶת חַיַּי בַּכֶּלֶא,
כִּי יָדַי שָׁפְכוּ אֶת דָּמוֹ.
אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת: שְׁנִיּוֹת שֶׁל פַּחַד
מִתְנַפְּצוֹת אֶל חַלּוֹן שְׁעוֹנָהּ הַכַּלְבִּי.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ מִתְיַפַּחַת
וְדִמְעוֹתֶיהָ שׁוֹטְפוֹת אֶת לִבִּי.
לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב:
כָּל הֶבְדֵּל אֲנַטוֹמִי בִּכְלָל לֹא חָשׁוּב –
הֲרֵי אֵדַע כָּל חַיַּי שֶׁהָרַסְתִּי פֶּלֶא,
יְצִירָה שֶׁלָּעַד לֹא תָשׁוּב:
לוּ מוֹנָה לִיזָה הָיְתָה, לְמָשָׁל, מִתְרַסֶּקֶת
תַּחַת צְמִיגֵי מְכוֹנִית רְדוּמָה,
הָיְתָה תֵבֵל וּמְלֹאָהּ נִזְעֶקֶת,
לַמְרוֹת שֶׁזֶּה רַק נְיָר מְשֻׁמָּן!
לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב!
הַשָׁמַיִם עֵדִים לִי שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת –
הִתְכַּוַּנְתִּי לִדְרֹס אֶת שְׁכֶנְתִּי הַפּוֹזֶלֶת,
שֶׁבַּלַּיְלָה נִגְּנָה קְלָרִינֶט!
|
|
|