|
עלטה שוב ירדה, שוב יצא הפושע שבטרם נחקר הוא איננו אשם
מדינה שאיבדה את הראש לראשיה התאספה בכיכר שאיבדה את השם
(פזמון)
ורק שני ילדים לא הפסיקו לרגע לעשות פרצופים מצחיקים לצלם
האמנם הם יודעים חומרתו של הנגע, אימתי הצופים עוד יבינו כולם
אומני החצר, ליצני התשקורת, הם הזילו דמעות כמו חוות תנינים
אילו חי החבר, לא הייתה עוד בצורת, לא היו מריבות עם ילדי השכנים
(פזמון)
המזכיר הצעיר, הוא ימשיך את הדרך שגופות דוממים מוטלים לאורכה
השפם שמזכיר שם פלדה, לב של קרח, ודגלים אדומים שצבעם לא נוקה
(פזמון)
החכם שנוצח, הוא קרא אל הדגל גוף חדש לרוחו של הדור הנכחד
וכשדם הנרצח הם הקריבו לעגל, אז חשף חיוכו את שיני הערפד
(פזמון)
וכשבא השקרן עם גבירתו בלא נדר, והרים את ידו בברכה קיסרית,
איך האושר קרן מפניו של העדר, איך שאג לכבודו הניצול, השריד
(פזמון)
|
|
|