אין זה שיר אהבה
או שיר דיכאון
מסוג המושמעים ברדיו סביב השעון.
זה שיר הסטלבט, הוא לא מרגיע
ולא מנחם.
הנה העת הגיעה
לשיר אותו גם לכם.
ובכן...
ישבנו בקפה,
פתאום שמענו צעקות,
הלכנו לכיכר
והתחלנו לבכות.
וזה מה שיש,
לא צריך להתבייש,
אנחנו דור טיפש,
שנת 95.
אנחנו דור חלש,
בלבנו כמו נחש
מזרח תיכון חדש
זב חלב ודבש.
אנחנו דור מורעל
ביתרות המורל,
משחק עם הגורל
כשהשכל מנוטרל.
אנחנו דור מוזמן
להיות נאמן
למנהיג המיומן
שמזמן נטמן.
אנחנו דור שמוותר
ודור שקובר,
ואין מילים פשוטות יותר, -
"שלום, חבר."
אנחנו דור מסכן,
רואה הפסד כניצחון,
אנחנו כן
במזרח התיכון.
אין דקה בלי מכה,
אין שעה בלי זוועה,
אין יום בלי פוגרום,
אין שבוע בלי פיגוע,
געגוע...
לעולם יותר רגוע.
|
הוא שנא כשרבים
בני הדודים הכי קרובים,
ציוה להיות יותר טובים
ולתת להם רובים.
כי דבר לא קרה
אם ראשך הוא מטרה
וממש לא נורא
אם מישהו נורה
והעולם לא נהרס
כשמישהו נדרס,
העיקר שלא ח.מ.א.ס
קיבל בשטוקהולם את הפרס.
התהליך לא קרס,
שולם, שולם לעולם,
לאוטובוס נכנס
גבר עם סלאם.
הוא נראה כמו שהיד
שמזמר את הלהיט
"אברהם היה אבינו,
לא היית בן יחיד".
הוא שלף גרזן מפחיד
ואל צווארי הצמיד
ואמר : "סלאם, חביבי,
זה קורה במשפחה תמיד."
זה כבר לא חלום,
הרוב החליט, -
את מזבח השלום
לא ניתן להשבית,
שולם, שולם אך ורק,
ברוגז, ברוגז אף פעם,
אחרי ברק
תמיד מגיע רע''מ,
מדינה יפה,
למה את בוכה,
הנה עוד מעטפה,
עם הפתעה בתוכה.
השלום תוסס בבטן
ומזהם את הדם.
תל-אביב תהיה מנהטן
מאוחר או מוקדם.
אין דקה בלי מכה,
אין שעה בלי זוועה,
אין יממה בלי לחימה,
אין שבוע בלי פיגוע,
מזרח פרוע.
הלב קרוע,
יהיה יותר גרוע.
|
כאן עוקרים שרשים
לשמחת הצמרת,
כאן כורתים ראשים
לטובת החימרות,
מגדלים שפנים
ומשמידים אריות,
כאן אסור להפנים
את מחיר ההזיות, -
עת להשליך אבנים
ולמלא מחסניות.
כאן סותמים פיות
כדי שהשקט ישרור.
כאן מוסרים אדמות
תמורת הטרור,
כאן שנואה ההלכה
אך אהוב האיסלאם,
כאן אין גבול לשמחה
שישראל לעולם
זזה מעזה,
עפה מיפו,
התקפלה מרמלה,
יצאה החוצה מחלוצה
עם נאום מלהיב
למען עתיד הילדים,
שלום, שלום לך, תל-אביב,
אנחנו נפרדים.
אנחנו דור המדבר,
מוגן כמו צמח בר,
אנחנו דור מחוסר
סירי הבשר.
המנגינה נמשכת,
דור שלם דורש קוראן,
שרים כי זמן ללכת
אך מי יודע לאן.
שמישהו יגיד
למען העתיד, -
את המדינה הזאת
אי-אפשר להפסיד,
ארץ של העם,
ארץ לעולם,
בלעדיה אני
חצי בן-אדם,
בלעדיה אני
בעצם כלום.
שמישהו יקום
ויגיד לסיכום, -
הי, דור מופחד,
שנת 2001,
חזק ואמץ
ואל תחת.
אם מישהו נפגע אישית
שלא יתאבד, -
חיברתי את השיר
כשיום שלם שמעתי רשת ב'.
זה שיר הסטלבט, שקר מן המניין.
הרי אנחנו דור מצוין,
וזה כל העניין.
|
קבוצה: אין לדגים מדינה
