לא הכרתי אף ילד שלא בכה
ולכן זה עלול לקרות.
לפעמים ילדים זו שמחה,
לפעמים רק צרות.
כשבגן ילדים קיבלנו מכות
הגננת ביקשה להקשיב
ולימדה אותנו - כדאי לבכות
אך לא להשיב.
ומאז התבגרנו וקיבלנו תיקים
ולבשנו מדים
אך נשארנו בלב בוכים ומוכים,
בוגרי אותו גן הילדים.
ובעת בה צריך לקבל החלטות
ולתת פתרונות
אנחנו תמיד בוחרים בשיטות
הישנות והנכונות.
נבכה, נבכה,
מי אמר שלבכות זו בושה.
יש כוח גם באיפוק,
יש כוח גם בחולשה.
נבכה, נבכה,
אולי הגננת תשמע
היא תגיע מקצה העולם
ולנו תביא נחמה.
היא תגיד כי אנחנו צריכים לוותר
ולהיות נדיבים.
וכדי שנבכה יותר ויותר
ויתורינו יהיו כואבים.
אך הסוף יהיה טוב, זה יקרה בקרוב,
ועם כבש ישכב זאב.
ואולי את הכבש הזאב לא יטרוף
כי כבר לא יהיה רעב.
ולא נצטרך עוד לחלום חלומות
כי יתגשם החלום
ויותר לא נרגיש כאבי מלחמות.
אלא רק ייסורי השלום.
ואז אבטלה תהפוך למושג
שעליו יותר לא נשמע.
מי שישרוד יועסק
בייצור נרות נשמה.
נבכה, לא נתבייש,
אף אחד לא יספיק לראות.
תפקידה של המדינה
לנגב לנו את הדמעות.
כולנו נבכה כאחד
אין ספק כי דמעות זו ברכה...
אלה, אלה,
תגידו לי מה קורה לה.
שום דבר מיוחד.
פשוט היא שוב בוכה.
|
קבוצה: אין לדגים מדינה
