|
אין כל טעם לדחות
את אשר נוטעות בך הרוחות,
ערוכות
להלום –
חלום
נולד
כהרף יד
ואת
נוסעת לבוליביה:
קורדיליירס,
Cielo – sol!
מסע לא תעליב יד
על ההגה ולה פס
כפס
נפרשת
או-או-או-הו...
שם, בין שני עמקים
גר צעיר מצליח – חואקין
שיקים
את לבך עם
לחי
או כתף
על כך כתב
בסתיו...
אולי הוא יחייך לך:
מותק, איך לך
בלה פס?
גיטרות, azul cielo,
הוא כילד
מחופש...
אך בערב אדום
הוא יציע לך ידו
ודום
לצדו...
וריחות
הים התיכון
יעלו – אולי
זה לא נכון...
גיטרות בכל לילה...
כל צלילי לך... –
שר קולו –
הי, מה שלא מצאת כאן –
לא נמצא בך,
ותו לא!
...שוב כביש, שוב מכונית,
שוב שאל, שוב הוא – שוב לא ענית...
תענית...
דמעותיו הים כל יום מזיל!
שוב מקום חדש. אולי ברזיל...
|
|
|